שיטות לחשיפת ידע מקומי 

חשיפת ידע מקומי כפרקטיקה המשפיעה על תוצרי תכנון ואיכות חיים

תקציר להרצאתו של הכותב בכנס "גאוגרפיה ללא גבולות" שהתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בתאריך 10.12.2012.

הכותב הוזמן להרצות בנושא של שיטות לחשיפת ידע מקומי בסימפוזיון הבינלאומי לתכנון ערים וסביבה שהתקיים באוניברסיטת סידני, אוסטרליה, בחודש יולי 2012. המאמר המלא פורסם ע"י המחלקה האוסטרלית לחדשנות, תעשייה, מדע ומחקר תחת מפרט HERDC    -    

(Higher Education Research Data Collection)

בשיח האקדמי קיימת תמימות דעים לגבי חשיבות הידע המקומי בשיפור התוצר התכנוני. ידע מקומי הוא הידע האישי והקהילתי של התושבים, ובכך הוא מייצג את הפרספקטיבה של אנשי המקום, הפרטים והקהילות העשויים להיות מושפעים מתכניות. הבנת מערכת הידע המקומי מאפשרת לתכנן את מרחב החיים של המקומיים באופן המתאים יותר למציאות חייהם היומיומיים ובדרך העשויה לשפר את איכות חייהם. הסביכות האפיסטמולוגית של הידע המקומי משקפת את המורכבות החברתית והשונות התרבותית של היישוב. היכולת של רשויות ומתכננים לתכנן ביעילות את היישוב ולשפר את איכות חיי התושבים תלויה בזמינות הידע המקומי. הידע המקומי מתייחס למערכת קונספטואלית רחבה הכוללת דעות, רצונות, תפיסות, מחשבות, נורמות תרבותיות, קודים חברתיים, תפקודים מרחביים.... כל אלה מושרשים במציאות החיים היומיומית של התושבים.
שתי שיטות עיקריות לחשיפת ידע מקומי מוצגות בספרות המדעית: שיטה אחת מבוססת על פרוצדורות וטכניקות של שיתוף הציבור ושיטה נוספת משתמשת בכלים של עבודת השדה האנתרופולוגית. מטרת המצגת היא להתוות את ההבדלים בין שתי השיטות ולהשוות בין יכולותיהן לחשוף סוגים שונים של ידע מקומי. במהלך ההרצאה יוצגו מספר מקרי בוחן בהם הופעלו שתי השיטות במקביל, בקרב קהילות ישראליות שונות. ממצאים מורים כי יתרונה של השיטה האנתרופולוגית היא ביכולתה לחדור לשכבה עמוקה יותר של ידע מקומי, ומכאן לחשוף סוגים של ידע מקומי שלא ניתנים להשגה באמצעות פרוצדורות של שיתוף הציבור; כלים אנתרופולוגיים, כמו תצפיות שדה ושיחות ספונטניות עשויות להוביל לחשיפה של קטגוריות ידע מקומי המתארות התנהלויות מרחביות ושגרות חיים של המקומיים בסביבותיהם כמו גם מאפיינים תרבותיים וסימבוליים ייחודיים. בנוסף, כלי מחקר השדה של ראיונות עומק ומפות מנטליות עשויים לחשוף ולתעד בעיקר תפיסות, משמעויות, תחושות, העדפות, רעיונות, רצונות וצרכים אמיתיים, הקשורים לסביבות מחייתם ועבודתם של הפרטים. לעומת זאת, פרוצדורות שיתוף ציבור מסורתיות כקבוצת מיקוד ושאלון מובנה חושפות ידע מקומי מרבדים רדודים, עמדות רגעיות בקשר לתכניות.
בעוד השיטה האנתרופולוגית היא רבת עצמה להבנת ערכים, נורמות ותובנות חברתיות, טכניקות של שיתוף ציבור זולות ומהירות יותר, נמצאות בשימוש רחב על-ידי רשויות מקומיות ומכוונות לחשיפת ידע מקומי של תושבים ושילובו בתכנון. השאלה הנשאלת כאן היא עד כמה טכניקות של שיתוף ציבור יעילות בחשיפה של ידע מקומי ובהטמעתו בתוצרי תכנון, ביחס לכלים של מחקר השדה האנתרופולוגי. במהלך ההרצאה ננסה לבחון באיזו שיטה ובאילו פרוצדורות לחשיפת ידע מקומי נוקטות רשויות מקומיות וכיצד עשויה כל אחת משיטות החשיפה להשפיע על מידת הטמעתו של ידע מקומי בתוצרים תכנוניים ועל איכות חיי התושבים.